האם אחד מהמצבים הבאים רלוונטי לילדיכם?

• רווקים, מעולם לא חוו מערכת יחסים

• רווקים, מזה תקופה ארוכה ללא זוגיות

• במערכת יחסים, אך לא מתאימה ולא לטעמכם

• נשואים עם הרבה בעיות שונות

• שבורים אחרי גירושין או פרידה כואבת

• מתרחקים מכם ומדירים אתכם

• יחסים מתוחים עם משפחת בני הזוג

• לא מוצאים את עצמם וללא כיוון מוגדר

• בתלות כלכלית מוחלטת בהורים

• מנהלים אורח חיים חריג משאר בני המשפחה

• מרגישים "ככבשה השחורה" במשפחה

• עצובים, כבויים, אפתיים, חסרי שמחת חיים

• רוב הזמן בבית, נסוגים ומתנתקים חברתית

אם כן, אתם מניחים לחילוקי הדעות ביניכם ומתקשרים עכשיו!

זיכרו, בעיות לא נפתרות מאליהן, הן רק מחריפות ומקצינות!

​

ברוב המקרים ההורים אובדי עצות וחסרי אונים; הילדים לא מוכנים לשמוע אותם, נמאס להם מהעצות של ההורים (שלא תמיד מבינים את הבעיות לעומקן) וכל ניסיון לדיבור יכול להסתיים בויכוח, בכי, כעס, מריבה ואפילו טריקת דלת.

הורים מפסיקים ונמנעים מלשאול ולייעץ לילדים היות והם מודעים לעד כמה הסוגיה, תהא אשר תהא, כואבת וטעונה.

ישנם הורים, שמשוכנעים, למרות שהם שבורים מלראות את סבלם של הילדים, שאין זה מתפקידם להתערב.

אחרים לא חושבים שהם יכולים לעזור, או שיש מישהו שיכול. הם חיים בתקווה שאולי, עם הזמן, איכשהו הכל יסתדר מאליו.

מצבים אלה, מדירים שינה מעיני ההורים שגם כך מתנהלים לאורך כל היום עם עננת מועקה של דכדוך וחוסר שלווה שמרחפת מעל ראשם ומאפילה על הכל, ולעיתים, במקרים קיצוניים, ישנם הורים שאף שוקעים למצב נפשי חמור מאוד עד כדי קליני.

 

ובכן, האם באמת אתם ההורים חסרי אונים?

 

האם באמת המצבים אבודים וחסרי כל תקווה?!      

 

ממש לא, ברוב המקרים אפשר לעזור!